י' אייר ה'תשע"ח , 25/04/2018

שאלות הלכתיות בנושא פסח

22/03/2018 ו' ניסן ה'תשע"ח

מאת הגאון הרב לוי יצחק רסקין, דומ"צ בקהילת ליובאוויטש וחבר מועצת רבני אירופה
 
שאלות הלכתיות בנושא פסח
1. א) מה הם התנאים ההלכתיים למכירת חמץ באופן היעיל ביותר?
ב) האם כדאי שרב מקומי בקהילה ימכור אישית את החמץ או שעדיף דרך בי"ד חשוב?
ג) האם חובה לפרט את מיקום החמץ במכירה?
ד) מכירה באינטרנט דינה?

אמרו חז"ל (קידושין ו א, ועוד): "כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין, לא יהא לו עסק עמהם". ולכן, מי שאינו בטוח בתהליך המכירה כדת, בודאי מומלץ בימכור על ידי מי שהתמחה בכך. לאידך, ב'נתיבים בשדה השליחות' כרך א ערכתי מדריך צעד-צעד לתהליך מכירת חמץ. ולמי שמתאים לכך, אני ממליץ שיערוך המכירה בעצמו. זה אמנם לוקח קצת זמן, להתכונן וכו'. לאידך, זה חוסך ממנו הבהלה ביחס להטיפול עם הבאים אל הרב ברגע האחרון.
מיקום החמץ: כשבאים אלי אישית למכור החמץ, אני שואל איפה החמץ מונח, אע"פ שהי' די לכתוב "בכל מקום שהוא". נימוקי בכך הוא לברר שאמנם החמץ הנמכר הוא סגור באופן הולם להלכה, כגון שיהא לפניו מחיצה י' טפחים, ועוד. אך גם אחרי הפירוט, אני מוסיף המילים "ובכל מקום שהוא". בזה הרווחתי שאם שכח בעה"ב המוכר מקום אחד בו החביאו חמץ, או אפילו חמץ ששכח להחביאו כלל, יהא נכלל במכירה
מכירה באינטרנט: בשטר מכירת החמץ אנו מפרטים שאנו מוכרים גם עבור אלו שרק גילו דעתם ורצונם שנמכור החמץ בעבורם. הודעה באינטרנט בודאי תספיק לכך. מה שגם שיתכן דשפיר הוי קנין מדין מנהג התגרים וכו'.
  1. יהודי מחו"ל השוהה בארץ ישראל וחמצו בחו"ל  ומכר את חמצו בא"י, האם תוקף המכירה לפי איסור חמץ בא"י או שתוקף המכירה לפי שעות חו"ל? (נפ"מ האם עובר בבל יראה ובל ימצא מהשעה השישית בא"י כיון שחמצו בחו"ל והמכירה תוקפה רק לפי שעות חו"ל? או שמא המכירה נעשית לפי מקום מכירתו? וכן לגבי סיום זמן המכירה?) ואיך ראוי לנהוג בזה, האם כדאי להדגיש שמוכר לפי כול השעות הן בחו"ל והן בא"י?
בשאלה לא פורט אם המקום בחו"ל מאוחר לארץ ישראל או מוקדם לה. גם: מהי הקס"ד שהמכירה בארץ-ישראל תחול לפי הזמן של אופק אחר? ולגוף השאלה: כבר דנו האחרונים אם איסור 'בל ייראה' חל על חמץ שבעליו נמצאים במקום שטרם חל עליהם איסור חמץ.
לפועל: פעם, מכירת חמץ של הנוסעים מאנגלי' לא"י, הייתי מפנה [מרשה] לרב בא"י. אבל מאז שנתרבו אצלי מוכרים הנוסעים ממדינתנו לכיוון מזרח, הנני עורך שתי מכירות: הא' בליל בדיקת חמץ, עבור הנוסעים לא"י וכיו"ב, ומכירה ב' ביום ערב פסח, קרוב לזמן איסור אכילה, עבור קבוצת "אשרי יושבי ביתך", וכן עבור הנוסעים לכיוון מערב.
בקניית החמץ בסוף החג, אנו אומרים לנכרי שהחמץ של הנמצאים בכיוון מערב לא יוחזר לבעלותם רק באיחור זמן, כאשר יהיו מוכנים לקבלו בחזרה. ותו: תפקיד הרב כאן הוא רק לתועלת המשלחים, ואין בכחו לקנות החמץ באופן שע"י כך יגרום נזק למשלחו.
  1. חיוב בדיקת חמץ במוסדות הקהילה על מי מוטלים על הקהילה ? על הרב?
אחריות הרב כוללת שהקורה במקומות שבמרותו יהי' כדת וכדין. אך ביצוע הבדיקה הוא לכאורה חלק מתחזוקת המקום, שנעשה ע"י השמש או באי כחו. המקומות הציבוריים שאין צורך לשימושם בימי הפסח,כגון חדרי כיתות, מטבחים וכו', נוהגים לסוגרם ולכלול החמץ שבהם במכירת חמץ של המוסד, וחסכנו בכך טירחת בדיקת חמץ באותם המקומות, וכמבואר בשו"ת צמח צדק (או"ח סי' מז), שמקומות הנמכרים אינם צריכים בדיקה.
 
  1. לאלו המחמירים לא לאכול ממכירת חמץ שנמכר האם יש להחמיר אף במוסדות הקהילה? וכמו כן במוסד כמו תלמודי תורה או ישיבה האם יכולים לכתחילה לסמוך על מכירה אף אם יודעים שבני הישיבה מקפידים על חומרא זאת? והאם ראוי ליידע אותם?
אני מסתלח על זה שאינני יכול לענות על שאילה זו בכנות, שכן בחב"ד אין אנו נמנעים מלמכור חמץ גמור, ואולי בגלל תוספת ענין 'ערב קבלן' שתיקון אדמו"ר הזקן, לכן אין אנו רואים את המכירה כהערמה בעלמא, כי אם כמכירה גמורה.
אכן גם בשאר עידות נהגו לסמוך על המכירה לצורך גדול, ומי שיימנע מלצרוך בתוצרת הנמכר, זכותו! ברם בצבור שמנהג קבוע להם להימנע מחץ הנמכר, חלילה מלהכשילם בלא יודעין.
  1. בדיקת חמץ ע"י בניו ובנותיו הקטנים שהגיעו לגיל חינוך?
"מצוה מן המובחר שלא לסמוך לכתחלה" בבדיקת חמץ על נער שאינו בר מצוה, אף כי מעיקר הדין יש לסמוך עליו, כל שיש בהם דעת (שו"ע אדה"ז סי' תלב סוס"י, וש"נ לשו"ע המחבר סיו"ס תלז).
  1. מי מברך? האם יכול האב לברך ברכת בדיקת חמץ אף שאינו בודק כלל ובניו ובני משפחתו הם הבודקים?
במקרה זה נוצר פילוג בין 'בעל המצוה' לבין 'פועל המצוה', הַמְבַצֵעַ אותה. הברכה שייכת ל'פועל המצוה' (שו"ע אדה"ז סי' תלב ס"ח).
ובכל זאת, אם בעל המצוה יבדוק אפילו פינה אחת החייבת בבדיקה, יוכל הוא לברך ולהוציא בברכתו את שאר פועלי המצוה (שם).
ולהעיר שבכאן יש הבדל לשוני בין שו"ע אדה"ז לסידורו. שבשו"ע שלו הזהיר "שמיד אחר הברכה יתחילו לבדוק בחדרים הסמוכים לבית ששמעו הברכה בתוכו, אבל לא ילכו מיד לבית אחר ...", ואילו בסדורו הזהיר שיבדקו תחלה "בחדר הסמוך למקום ששמעו הברכה, ולא ילכו לבדוק תיכף אחר הברכה לחדר אחר". ביאור לכך כתבתי ב'מילואים' ל'סדור רבינו הזקן עם ציונים והערות' ע' תשלו ואילך, ואכמ"ל.
 
  1. מה הם הדינים המיוחדים ליל הסדר שחל להיות בשבת?
א) להכין מי המלח לפני שבת. ובדיעבד כששכח, יכין בלילה רק כמות מים מעוטה (שו"ע אדה"ז סי' תעג סי"ט במוסגר). ב) שכח לטחון תמכא, אסור לטוחנו, גם לא בשינוי (שו"ע סי' שכא סי"ב. שוע"ר שם ס"י). ג) אסור להזמין נכרי לארוחה ביו"ט, שמא יבשל בשבילו במיוחד (או"ח סי' תקיב), אבל כשחל בשבת אין לחשוש לכך. דין זה נוגע בעיקר כשרוצים להזמין אורחים שהם בתהליכי גיור, או כאשר אחד מבני הזוג אינו יהודי.
  1. מה ההקפדות המיוחדות בהלכה בעניין ההכנה משבת ליו"ט שני בחו"ל - באופן פרטי ובאופן ציבורי, ואלו דברים יש להקפיד במיוחד בהכנות לליל הסדר השני?
דין הכנה משבת ליו"ט כדין הכנה מיו"ט לחבירו כדין הכנה מקודש לחול, ואין להתיר מלאכה מיום לחבירו, ואף לא טירחה מיום לחבירו (שו"ע אדה"ז סי' תקג ס"ג, וש"נ). ומ"מ, כאשר אין אפשרות להכין המקום לליל השני מאז ערב החג, וגם נחוץ שהכל יהי' מוכן תיכף במוצאי שבת בליל ב' של יו"ט, הרי נוצר כאן מצב של 'צורך מצוה' שהוא מצדיק היתר אמירה לנכרי לעשות איסור דרבנן, "שבות דשבות לצורך מצוה".
ויש להתיר איפוא הכנת השלחנות וכו' מבעוד יום ע"י נכרי, אבל אין להתיר חימום האוכל על ידו, כי לפעמים זה יהי' כרוך באיסור של תורה, שאין להתיר עשייתו ע"י נכרי.
מעשה שהי' במי שהתכונן לערוך סדר ציבורי בליל שני, במלון. בעלי המלון לא הרשו לו להשאיר אש דלוק מערב החג. מסתבר שהתכונן להגיש האוכל בצורה של 'בופיי', כאשר האוכל מונח במיכלים גדולים, אשר מתחת כל מיכל יש מיכל נוסף מלא מים רותחים, ומתחת למים דולק פתילה של נפט וכיו"ב. לחמם האוכל בזה האופן לא הי' מספיק זמן ממוצאי שבת עד עת 'שלחן עורך'.
מצאנו פתרון, שיכין במקום מערב שבת סמובר גדול של מים חמים, ותיכף במוצאי שבת, למלאות מיכלי המים במים רותחים, ולהדליק תחתיהם את פתילות הנפט. בכך שיערו שעד עת הארוחה יתחמם האוכל עד דרגת החום שיוכלו ליהנות בו בני האדם.
  1. מה הם הדינים המיוחדים שצריכים לדעת טרם ליל הסדר לקיים המצוות שחיובם מדאורייתא?
לאכול הכזית מצה תוך כדי אכילת פרס. בשיעור זה רבו הדיעות, ומשתדלים להספיק זאת תוך 3 מינוט. התחלת עת זה אינה מתחילת הלעיסה, כי אם מתחילת הבליעה – ראה בארוכה נתיבים בשדה השליחות כרך א ע' רלו ואילך.
  1. א) השיעורים המדויקים של הכזיתים של ליל הסדר לפי כל השיטות. ומה הדין לגבי חולה?  ב) ומי שאינו יכול לאכול וכמו כן מקפיד על שרויה, האם יוכל לעשות שרויה בכדי לצאת את הכזיתים?
א) שיעור כזית הוא שיעור של נפח, לא של משקל. במצה שמורה ממוצעת, הרי בין שליש לרביע ממנו יש שיעור כזית. ומי שלא יקשה לו, ישער בקרוב לחצי מצה ל'כזית דאורייתא'. ברם מי שאוכל כזית ממצה עליונה וגם כזית ממצה אמצעית, די לו בשיעור הקטן הנ"ל לכל כזית.
ב) מי שאינו יכול ללעוס מצה קשה, הרי אף שבכל החג הוא מקפיד מלשרות המצה, הנה בכדי לקיים מצות מצה של תורה ייאלץ לשבור כזית מצה לחתיכות (אך לא לפירורים ממש) ולשרותם במים קרים, ויאכלם תוך זמן קצר. מומלץ להשתמש לכך בכלים חד-פעמיים.


11.  אלו מלאכות אסורות לעשות בחול המועד? ומה ההגדרה בימינו של דבר האבוד?
דיני המלאכה בחול המועד פרוסים הם על פני 19 סימנים בשו"ע או"ח (תקל-תקמח), ותקצר פה היריעה לפרוט הכל. גם דין 'דבר האבד' לא ניתן לפרט על קצה המזלג. והרי דיניהם נלקטו גם בס' חול המועד כהלכתו (להגר"י פרקש שליט"א), וגם בס' שמירת שבת כהלכתה כרך ב, ועוד.
אך בפן החיובי, יש לזרז שילבשו בו בגדי שבת ויו"ט (פרט למצב של יציאה לבילוי באופן שיש חשש לקלקול הבגדים וכיו"ב. וראה חול המועד כהלכתו פ"א ס"כ).


12. אלו שצריכים להכשיר כלים לחג הפסח, מה הם הדברים שלא שייך בימינו להכשיר כגון: כלי פורצלן. ועוד סוגי כלים?
לא ניתן להכשיר כלי חרס; כלי מתכות אפשר להכשיר. כלי זכוכית תלוי במנהג: למנהג אי אפשר להכשיר, ולמנהג ספרד אין צורך להכשיר - ראה או"ח סו"ס תנא.



 
 
 
חיפוש מקווה