גם אני הייתי שם, בין הרבנים שבאו לסמינר מסדרי קידושין מחזור ג’ של מרכז רבני אירופה. גם אני חשבתי, כמו כולם כמעט, ש”אני יודע”, “כבר סידרתי כמה פעמים קידושין”, ו”לא יהיה הרבה מה לחדש לי”. וגם אותי, כמו את כולם כמעט, היה צריך קצת לשכנע ש”כדאי לשלם ולבוא”. רב אינו יכול רק לתת כל הזמן. הוא צריך גם להתמלאות.

ההפתעה שקיבלנו לכל אורך הסמינר, שינתה את דעתנו מקצה לקצה. היא הכריחה אותנו לומר תודה ענקית, ל”מרכז רבני אירופה”. לקחתי את העט, ואני נאלץ לכתוב, בשם כל הנוכחים: “צדקתם”. רב לא יכול להיות רב בלי הלימוד הזה. הסמנכ”ל הבלתי נלאה של המרכז, רבי אריה גולדברג, דחף ודחף ודחף. לא ינוח ולא ישקוט עד שיתקיים הסמינר הזה. גם הרב מרדכי ביטון, אחראי ימי העיון, אירגן, סידר, ולא הרפה מאתנו: “בואו ללמוד!”.

עשרים ושלשה היינו שם, נציגים מכל המדינות. משוויץ ומהולנד, מבלגיה ומרומניה, מליטא ומאוקראינה, מצרפת ומספרד. ממש ‘סנהדרי קטנה’ של עשרים ושלשה. כולם רבנים בפועל, וכולם “יודעים הכל”. ואז זה בא לנו: ארבעה ימים רצופים, לימודים מהבוקר עד הערב, ופתאום הבנו שרק עכשיו אנחנו יודעים משהו, ופתאום הבנו במוחש גם שצריך ללמוד עוד ועוד ועוד…

החוויה הלימודית שחווינו החזירה אותנו בבת אחת עשרים שנה אחורה, לימי הישיבה, כאשר למדנו כל היום ועד השעות הקטנות של הלילה, בריתחא דאורייתא ובחדוות עלומים. בבת אחת עזבנו את הערים שלנו, נשאבנו אל הלימוד, הסוגיות והמחלוקות עוררו אותנו עד מלוא כוחותינו, עד שיצאנו שיכורים משמחת התורה.

מגיד השיעור הנודע, מחבר ספרי משפט הכתובה, הרה”ג רבי אליהו בר שלום, המתיק לנו את החיים. ישבנו מוקסמים מהבוקר עד הערב בבית הכנסת של ה”מרכז” בבריסל, למדנו שאלנו וביררנו, עברנו הלכה אחרי הלכה בלימוד סידור הקידושין, בחופה, בנישואין, בעדים, בטבעת, ביוחסין, ופתאום הבנו למה צריך באירופה את מרכז רבני אירופה: עשרות שאלות שהיינו מתלבטים בהן בכל מיני הזדמנויות, נעשו פתאום מחוורות ומובנות. עשרות אחרות של בעיות שיתכן וניפגש בהם בעתיד, קיבלו מענה והדרכה מלאה. השיעורים הדחוסים הללו, מהבוקר עד הערב, היו כל כך יעילים, כל כך ממצים, וכל כך בהירים, עד שכולם הרגישו ש”גם הקירות מבינים”.

התוצאה היתה שבארוחות הנפלאות שהוגשו לנו, לא נישאו נאומים נמלצים, ולא נאמרו דרשות ופירושים. הכל עסקו פשוט בבירור השיטות שנלמדו בשיעורים, ובעוד ובעוד ידיעות ומקרים. זו היתה חדוה מיוחדת, להבין עוד ועוד. פתאום הרגשת שאתה אוהב את התורה ורוצה ללמוד עוד ועוד. ע”פ חוקי הבטיחות הקיימים במרכז היהודי שם, המקום נסגר ב-10.00 בלילה והכל נאלצו ללכת לבית המלון. מלון של גוים, שאין שם “בית המדרש”. באופן ספונטני התיישבנו בלובי כדי ללמוד בחברותות, לתדהמתם של הגויים.. אורחי המלון הביטו מופתעים על בית המדרש שנחת עליהם, וצוות הקבלה שעמדו מוקסמים ניגשו לפתע ביראת כבוד הנמיכו את המוסיקה והגדילו את האורות.. הם ראו רבנים קוראים בספרים גדולים ובאותיות קטנות.. מתווכחים ולומדים, זוהרים ומאירים, ועמדו מסומרים. קידוש ה’ כזה לא היה שם לפני כן. עד 2.30 בלילה ישבנו שם. זה היה פשוט מרתק, נעים, ומפתה. זה היה טוב.
ואז ציפתה לנו הפתעה אחרת. להבין על איזה רמה הולכים ב”מרכז רבני אירופה”. אחרי שלמדנו והכנו את עצמנו לפני הקורס (תנאי סף להתקבל היה: ללמוד לפני כן את כל החומר לבד), ואחרי שלמדנו עוד כל כך הרבה ידיעות בשיעורים, הגיע ה”מבחן”. אנחנו התחברנו מספיק במשך הקורס כדי לחשוב ש”זהו”, כולם יודעים, וכולם יקבלו תעודות. “המבחן זה רק בשביל התמונה”, חשבנו. אבל פתאום התברר לנו שלוקחים את זה שם ברצינות: 22 שאלות, על שלל מקרים ובעיות, ולך תענה עליהם. אין ויתורים. למרבה התדהמה, לפני המבחן עבר מגיד השיעור ו’ניקה’ את השולחנות לחלוטין: “אין על השולחן דבר, זולת העט והנייר”. כך הכריז. כולנו צחקנו כשלא הרשה גם לצאת לשירותים עם מכשיר הטלפון.. הבנו ש”זה רציני”, אבל למרבה הפלא פתאום ראינו שעל כל השאלות הקשות הכתובות שם, אנחנו יודעים לענות מצוין. קבלנו כלים שנוכל להתמודד בעזרתם בכל מקרה שניפגש בו. היה שווה!

ואח”כ הגיע הגאון הרב שמאהל הדיין של שומרי הדת מאנטוורפן וחבר מועצת רבני אירופה שהציג בפנינו שאלות הלכתיות רבות שעלו על שולחנו וביקש מאיתנו להציג תשובות ואכן התשובות ניתנו כהלכה!!!
נכון לשעה זו אני לא יודע עדיין את תוצאות המבחן שלי. אבל דבר אחד כבר ברור לי: זה היה כדאי. זה מועיל וזה הכרחי. ירבו כאלה בישראל, ותודה רבה.

(אחד מן התלמידים המודים להנהלת המרכז הלוא המה הרב מנחם מרגולין והרב אריה גולדברג אשר יעמדו על הברכה!!)